The Dance: My Way of Life

כשהייתי ילד, אני זוכר שהם אומרים: "הבלט לא עומד לחיות".,

הריקוד הוא אמנות הביטוי של התנועה, וכיום הוא מקצוע בפנמה..

על פי ויקיפדיה, הראשון להכיר בריקוד כאמנות היו היוונים שהקדישו את המיתולוגיה שלהם למוסק, טרפסיקור.הפרקטיקה שלו הייתה קשורה לפולחן של דיוניסו, עם שירה ומוסיקה, היו אלמנטים הכרחיים של הטרגדיה היוונית.זה ביצע את התפקיד של תקשורת ושילוב הקהילה..

 הבלט הלאומי של פנמה

בשנות ה-60 החליטה קבוצה של רקדנים להצטרף לרכבת ונולדה הרעיון להקים חברה מקצועית לפנמה.הרעיון הזה הונהג על ידי הרקדנית הראשונה, תרזה מאן Q.E.P.D. הרעיון הפך ברור בשנת 1972 עם המצגת הרשמית הראשונה שלו בחדר הכושר של בית הספר Javier, שם היא רקדה כגוף ריקודים בגיל 15..

מאוחר יותר בשנת 1970, עם הקמתה של המכון פנמהי לתרבות ולספורט (INCUDE), הבלט הלאומי של פנמה (בלט לאומי) הושק על ידי פרופ' ג'יימי אינגרם והתמיכה של פרופסור Nitzia Cutalón de Martín de Martínn de Martínn de Martín de Martínn de Martínn de Martínn de Martín de Martínnn de Martín de Martín de Martín de Martín de Martín..

כמה דורות של רקדנים היו חברים בבלט הלאומי ורבים כיום הם דירקטורים, מורים ובעלי אקדמיה.כיום, לבלט יש 17 רקדנים ו-10 רקדנים..

הריקוד הוא דרך חיים שתמיד תשקף את עצמה, ניתן לבנות לתוך דרך החיים של פנמה רבים, כמו במקרה של מנכ"ל הבלט הלאומי, גלוריה באריוס והרקדנים פילאר וגה אדגר סנטהמריה..

 גלוריה באריוס והתחלותיו

מגיל תשע, גלוריה החלה להתעניין במחול. בגיל הזה היא ידעה שזה גורלו והחלטתו לעתיד. בגיל 12 היא נכנסה לחניכים בקונצרט באוניברסיטת הבלט בקונצרט באוניברסיטת DEXA..

באותה עת המשפחה שלי הייתה כל כך צנועה ולא יכולתי להרשות לעצמי מה הייתי צריך לרקוד בלט, אז דאגתי ללמוד הרבה כדי שיהיו לי ציונים טובים ולהעדיף עם מלגות וכך יכולתי לרקוד".

"עבדתי קשה מאוד לקבל את עצמי מלגה ללמוד בלט בלונדון ותודה לרקדנית האנגלית המפורסמת, מרגוט פונטין, הצלחתי להגיע לפסטיבלים ולתחרויות בינלאומיות בקובה, רוסיה, יפן, יפן, ארה"ב, ברזיל, וכמה הרווחתי מדליות.עשיתי הכל כדי להגשים את החלום שלי על הקדשתי את עצמי למה שהרגשתי שנולדתי", אמר באריס..

יכול לחיות מהריקוד

מקצוע הרקדן דורש שפע של עקשנות, עבודה ומשמעת.זאת הסיבה ובזכות המאמצים של "אבותינו", הצלחנו לאחד את הגזע שלנו עם שכר הגון. יתר על כן, רוב חברי הבלט מלמדים גם באקדמיות של העיר, ובכך להשיג עניין ומוטיבציה לראות ריקוד כמקצוע בעל ערך ומוכר, ברוריוס הוסיף..

 מה שחסר לנו נחשב לבלט הטוב ביותר בעולם

האמנויות והתרבות בכללותה דורשות מסורת ועקירת בני עמם: "הריקוד בפנמה נמצא בדנ"א שלנו ובבלט הלאומי הגענו להכרה ציבורית בעבודתנו"..

באותה דרך ועם העיניים של העולם, הם יודעים ומכבדים את מה שהושג עכשיו עם משרד התרבות והמפקדה הבאה ב"לה סיודה דה לאס ארטס" הם נוקטים בצעדים מאוד יציבים כדי להשיג את המטרות שהם תמיד רצו להשיג..

 ריקוד ואהבה –פילאר וגה

פילאר וגה מגלה את אהבתו לריקוד בגיל 5 בבית הספר האמלין בפירנצה, איטליה, הוא מדבר ארבע שפות וממשיך ללמוד באוניברסיטה, אך עדיין חי מהמקצוע שלו כרקדנית..

הוא נכנס לבלט הלאומי כסולן לאחר הכשרתו ומאמריו במארס 2011. הוא הוצג עם הבלט הלאומי שלו ובעלו בהזמנה מאוניברסיטת פנמה לצרפת, שוויץ, איטליה, ניקרגואה ופרו..

הוא פגש את בעלה בשנת 2011, אדגר סנטהמריה בבלט הלאומי, השנה שבה שכרו את שניהם..

"הריקוד גרם לי לגדול כאמן וכאדם, אין לי מה להשוות עם איך אני מרגיש על ריקוד על במה ואיך אני מרגיש לגבי הרגש של הציבור", אמר רקדנית וגה..

על שילובם של ילדים לתוך ענף אמנות זה, היא הסבירה כי "הדבר העיקרי הוא שהילד מאוד אוהב לרקוד כמו גם מוסיקה ואמנות בכלל, הוא הדרך היחידה ליהנות מהישגיו ולהרגיש סיפוק אמיתי עם פניו עם הרבה משמעת, הקרבה ואימון..

 אדגר סנטהמריה - "I Love What I Do"

"התחלתי בריקוד עם קרוב משפחה - אנדרה ניאטו - שהתאמן באמנות של ריקוד קלאסי מקצועי בפנמה.אחד הדברים שהניעו אותי להקדש את עצמי לריקוד היה מתנת הריקודים האקדמית הראשונה שלי שפגשתי בבית הספר הלאומי לריקוד", אמר אדגר סנטהמריה כחבר בבלט הלאומי..

הוא דיווח שריקוד הוא דרכו של חייו, מקצועו ו"עבודתו" להיות רקדנית מועסקת בבלט הלאומי של פנמה, הוא הורשה לקבל כמה מקומות עבודה בבתי ספר פרטיים בריקודים ובזמנים אחרים נשכרו לאירועים פרטיים, כך "אני יכול לומר שאם אני חי במקצוע שלי", אמר..

"היתה לי שמחה להיות במפגשים תרבותיים שונים" נזכרה סנטהמריה..

הסיפוק הטוב ביותר שריקוד "תן לי הוא להיות מסוגל לעשות את מה שאני אוהב, לפגוש את האישה הנפלאה שיש לי משפחה היום, ולדעת שהחיים ממשיכים הלאה, והריקוד הזה ממשיך לתת לי רגעים כל כך טובים", אמרה..

הריקוד מעשיר את הרוח באופן רך, מלמד משמעת ופועל כצוות, שינה את הנפש והגוף כמקצועם של אמנים פנמה רבים כפי שהם: Solieh Samudo, Mau Navarro, Melissa Gaona, Yamahir קסטרו, אנדריאה דיאז, אנה לורן בו, קרלה Barsallo ו-Kar קסטרו, חברי הבלט הלאומי של פנמה שעברו גבולות וחיו ממקצועם.. "יום ריקוד שמח".